מחול נ' מרכז רפואי רמב"ם ואח'

פסק דין

תביעה כנגד ביה"ח רמב"ם וכנגד מדינת ישראל בגין נזק שנטען כי נגרם לתובעת כתוצאה מביצוע ניתוח לא מתאים להסרת דליות ברגלה השמאלית, ובגין טענה לביצוע ניתוח גם ברגל ימין ללא ידיעתה וללא הסכמתה של התובעת.

א. מבוא וטענות הצדדים:

1.התובעת, ילידת 1962, סבלה שנים רבות מדליות ברגל שמאל.

במשך מספר שנים טופלה באופן שמרני בלבד (חבישה) ואולם משדרך טיפול זו לא הועילה עוד הומלץ לה לעבור ניתוח להסרת הורידים הבולטים. ההמלצה לביצוע הניתוח ניתנה לה ביום 19/12/00, ע"י פרופ' הופמן אליו פנתה במסגרת עבודתו כיועץ בקופ"ח.

2.ביום 8/1/01 נותחה התובעת בביה"ח רמב"ם. בניתוח שבוצע לה נכרתו ורידים משניים (דליות) ובוצעה קשירת הפרפורנטים (הורידים המחברים בין מערכת הדם העמוקה למערכת הדם השטחית).

3.במשך 3.5 שנים לאחר ביצוע הניתוח לא מתועדות תלונות כלשהן מצד התובעת: לא על כאבים ולא על נפיחויות ברגל שמאל. תלונה ראשונה מופיעה בתיק קופ"ח רק ביום 13/6/04.

4.טענתה המרכזית של התובעת היא כי הניתוח שבוצע לה לא היה מתאים, לא היה יעיל, והיה שונה מסוג הניתוח שהוסבר כי יבוצע לה, ושעליו גם חתמה בטופס הסכמה לניתוח. כן נטען על ידה כי התברר לה לאחר ביצוע הניתוח כי במהלכו בוצעה לה כריתת וריד גם ברגל ימין, זאת ללא הסכמתה וללא ידיעתה.

5.מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר אמסטרדם, אשר קבע בחוות דעתו כי התובעת סבלה מדליות לאורך וריד הספנה שהיה מלווה באי ספיקה ספנו פמורלית. הניתוח המקובל למצב זה הוא ניתוח שבו מוציאים את וריד הספנה בשלמותו וקושרים את הצומת הספנו פמורלית שבו התגלתה אי הספיקה הגורמת להיפוך בזרימה. זהו גם הניתוח עליו הוחתמה התובעת – STRIPPING (להלן: "סטריפינג"), ברם בפועל בוצע ניתוח אחר – כריתה מקומית של הדליות בשוק, ללא הוצאתו, וללא קשירתו של וריד הספנה.

בשל אי ביצוע הניתוח המתאים (דהיינו בשל אי הוצאתו ואי קשירתו של וריד הספנה בנוסף לכריתת הדליות שבוצעה) לא ניתן פתרון הולם לבעיית הרפלוקס – זרימה ורידית חוזרת והתרחבות וריד הספנה – ומכאן שכל הבעיות מהן סבלה התובעת עובר לניתוח - שבו. כן נקבע בחוות הדעת כי נכותה של התובעת הינה בשיעור של 10%.

6.ביחס לרגל ימין קבע מומחה התובעת כי עולה מהחומר הרפואי, שהתובעת נותחה גם ברגל ימין מבלי שהסכימה לכך ומבלי שידעה על כך, כך שהניתוח ברגל ימין בוצע ללא שניתנה לגביו הסכמה מדעת.

7.הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית (מטעם פרופ' וולף) אשר קבע כי הניתוח עליו הוחתמה התובעת – סטריפינג, הינו מונח כללי לניתוח ורידים הכולל בחובו גם את הניתוח שנעשה לתובעת בפועל. דהיינו מדובר במונח רפואי כללי הכולל בחובו 6 סוגי ניתוחים שונים, ובכלל זה גם כריתה מקומית של דליות, ללא תלישת וריד הספנה.

המומחה הבהיר כי כאשר המנתח מתרשם, במהלך הניתוח, כי וריד הספנה אינו מורחב מאוד וכאשר הוא מזהה את המקור לאי הספיקה בשוק – במקרה דנן - הפרפורנטים (שהם הורידים המחברים בין המערכת העמוקה והשטחית שעשויים להיות מקור ללחץ גבוה שבגינו מתרחבים הורידים ונוצרות דליות), אזי יש הצדקה להימנע מניתוח גדול יותר של הוצאת וריד הספנה, וזאת אף אם פעולה זו תוכננה מראש.

8.באשר לטענה כי התובעת נותחה גם ברגל ימין קבע פרופ' וולף כי בדו"ח הניתוח לא מצויינת פעולה כירורגית כלשהי ברגל ימין. דבר זה בצירוף העובדה שבבדיקתו לא נמצאה צלקת כירורגית ברורה במקום הנטען לניתוח ברגל ימין, מלמדת כי לא בוצע ניתוח ברגל זו, והעובדה כי גם רגל ימין נחבשה לאחר הניתוח, אינה מעלה או מורידה מאחר שחבישה דו צדדית של רגלים מקובלת בניתוחים מסוג זה והיא נועדה למנוע פקקת ורידים.

9.באשר לחזרת הדליות קבע מומחה הנתבעים כי אין לכך כל קשר לניתוח שבוצע וצפוי כי הן היו חוזרות בכל מקרה לאחר תקופה מסויימת (גם לו היה מוצא וריד הספנה). מכל מקום נקבע כי מצבה של התובעת אינו מקנה נכות כלשהי.

10.נוכח הפער בין עמדות המומחים מטעם הצדדים בנוגע לסוג הניתוח שבוצע, והתאמתו למצבה של התובעת, מונה על ידי מומחה מטעם בית המשפט– פרופ' ענתבי.

11.המומחה שמונה קבע בחוות דעתו כך:

א. הניתוח שתוכנן לתובעת הינו ניתוח של הוצאת וריד הספנה וכן הוצאת קטעי וריד מורחבים לאורך הרגל.

ב. הניתוח שתוכנן היה הניתוח המתאים ביותר עבור מצבה של התובעת (שאובחן כאי ספיקה במסתם האחראי למעבר בין וריד הספנה למערכת העמוקה).

ג. למרות זאת גם הניתוח שבוצע בפועל – כריתה מקומית של דליות ללא הוצאת וריד הספנה היה מתאים ואף יש לו יתרונות, למשל, מניעת סיכון של פגיעה בעצב הספנה שהינו סיבוך עיקרי ואפשרי בניתוח זה, וכן אפשרות לשימוש עתידי בוריד הספנה כ-"חלק חילוף" (בוריד הספנה נעשה שימוש בניתוחי לב וכו').